סוגי מעצרים משטרתיים

ראשית מעצר הינו הכלי הקיצוני ביותר הקיים ברשות המדינה על מנת לשלול חירותו של אדם. חוק סדר הדין הפלילי (מעצרים) 1996, קובע את התנאים לביצוע המעצר, סוגיו, המשכו ותנאיו. המאמר האמור בא לסקור את סוגי המעצר המשטרתיים, המנויים בחוק, ותכליותיו של המעצרים האלה .
 

1. מעצר בידי שוטר.
    

מעצר בידי שוטר הינו הנפוץ ביותר, והמוכר לכולם. יחד עם ההבנה כי האמצעי הנ"ל קיים, צריך להבין, כי כדי לבצע מעצר מסוג זה חייבים להתקיים מספר תנאים: ראשית יסוד סביר לחשד- השוטר צריך לחשוד כי האדם שאותו הוא עוצר עבר עבירה. אין זה מספיק כי השוטר "יחשוב" שאזרח ביצע עבירה, אלא הוא צריך להתבסס על עובדות. עובדות שמצביעות על כך שנעברה עבירה – גניבה, עבירת אלימות וכו' וכי האדם שאותו כרגע רוצים לעצור הוא זה שעבר את העבירה, ולא מישהו אחר. שנית – למעצר צריכה להיות עילה. עילת המעצר יכולה להיות מסוכנות שנובעת מחומרת העבירה, חשש שאם אדם לא ייעצר הוא ישבש הליכי החקירה, או יעלים ראיות. ושלישית ואולי חשוב מכל למעצר חייבת להיות תכלית- מטרה. בסוג המעצר האמור, שמתבצע בידי שוטר ברחוב המטרה בדרך כלל הינה אחת – חקירת המשטרה.
 

כדי שהמעצר יהיה חוקי, קבע המחוקק מספר תנאים שבלעדי קיום התנאים הללו, הופך המעצר לבלתי חוקי:
 

• הזדהות – שוטר חייב להזדהות באמצעות תעודת שוטר במידה ואינו לבוש במדי משטרה וחייב להציג את אותה התעודה, אף אם לבוש מדי משטרה, והתבקש להציג את התעודה על ידי האזרח.
   

• חובת הודעה על המעצר – השוטר העוצר חייב להודיע על המעצר לאזרח הנעצר והסיבה שבגינה הוא נעצר. בניגוד למקובל בארה"ב אין חובה בשלב זה להודיע על זכויות.
   

• שימוש בכוח, חיפוש על הגוף ואזיקים –  כל האלה הנן סמכויות נלוות למעצר. לשוטר יש סמכות המוקנית לו בחוק להשתמש בסמכויות אלה רק במידת הצורך. או במלים אחרות – אין חובה של שימוש בכוח, ואין חובה לאזוק או לבצע חיפוש על הגוף.
   

השוטר העוצר פטור מביצוע החובות המוטלות עליו רק כאשר בנסיבות העניין ברור לאזרח שמדובר בשוטר וביצוע החובות האלה יסכל את ביצוע המעצר. כך למשל לאדם החשוד בפריצה הנמלט משוטר, ברור בנסיבות העניין שהשוטר רודף אחריו, וכי השוטר רוצה לעצור אותו.
 

בנוסף חלה על השוטר חובה להביא את העצור לתחנת המשטרה בפני קצין משטרה וזאת ללא דיחוי.
 

2. מעצר בידי שוטר לאחר קבלת צו של שופט, שניתן ללא נוכחות האזרח.
    

מדובר בסוג נפוץ פחות של המעצר. להבדל מהאמור בסעיף הקודם מדובר בביצוע צו של שופט שהחליט על מעצרו של אדם. הצו האמור מסויג במועד בו יש להביא את העצור בפני שופט. התוקף של הצו הוא עד 180 יום מיום הוצאתו.

3. הארכת המעצר בידי שופט.
   
   מדובר במעצרו של אדם אשר נעצר תחילה על ידי המשטרה לצורכי חקירה ל-24 שעות ולאחר שהובא בפני שופט, האחרון האריך את מעצרו. כמו במקרה הראשון, בדיון להארכת המעצר המשטרה חייבת להוכיח את אותם הדברים. ההבדל המשמעותי ביותר הינו בכך שהמשטרה חייבת להוכיח כי מעצרו של האזרח נחוץ להמשך החקירה ולא ניתן להסתפק בשחררו, שכן לא ניתן לבצע פעולות החקירה הדרושות כאשר האדם משוחרר. השופט אינו יכול להאריך מעצר לתקופה העולה על 15 ימים, ובמקרה שמדובר בעילת המעצר של ביצוע פעולות חקירה מיוחדות – עד 5 ימי מעצר.
    

4. מעצר "גשר"
    

לאחר שהמשטרה מסיימת את חקירתה היא מעבירה חומר החקירה לגורמי התביעה : פרקליטות או התביעה המשטרתית וזאת יכולה להצהיר כי תבקש מעצר תום ההליכים המשפטיים. במקרה כזה בתום החקירה המשטרה תבקש מעצר לצורך הכנת כתב האישום. המעצר הנ"ל לא יעלה על 5 ימים בלבד.

לאחר הגשת כתב האישום ישנם סוגי מעצר עד החלטה אחרת ומעצר עד תום ההליכים המשפטיים. אבל על זה במאמר אחר.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי