לשון הרע- אובייקטיבי, סובייקטיבי, מגדרי ומגזרי
מה קורה אם אמירה כלשהי מהווה לשון הרע כלפי קבוצה אחת אך לא מהווה כלפי שאר האוכלוסייה?
03/12/2013 | 10:15 | מאת:
מערכת אתר iLaw
| 
בשני מאמרים קודמים באתר הצגנו את חוק איסור לשון הרע המהווה עוולה נזיקית בישראל ואת רכיבי העוולה ויסודותיה. דברנו על המבחנים לקביעתו של פרסום "פרסום המהווה לשון הרע" ביניהם מבחן "האדם הסביר"- מה אדם מן היישוב, האדם הסביר, היה חושב על האמירה אם היה שומע או קורא אותה?
השאלה היא, האם יכולה להיות התבטאות שהיא בגדר לשון הרע בקרב מגזר מסוים? לשון הרע סובייקטיבית?
מה קורה כאשר התובע משתייך לקבוצה מסוימת או מגזר מסוים?
בעיניי אותה קבוצה שאליה משתייך התובע הפרסום מהווה לשון הרע, אבל בעיני החברה בכללותה הפרסום לא מהווה לשון הרע ואפילו לגיטימי. כך, למשל: פרסום שאדם כלשהו משתף פעולה עם המשטרה. במידה ואותו אדם שייך לחוגי העולם התחתון, ובעיניי אנשי העולם התחתון יש בכך כדי להוות עלבון ("מה אתה משת"פ???!! "אתה מלשין!"- אמירות כגון אלו מהוות עלבון בקרב חוגים אלו) ולכן, בעיניי אותם אנשים ההתבטאות תיתפס כלשון הרע, אך בעיני החברה בכללותה זה ייתפס כדבר חיובי.
לפי מה בית המשפט יפסוק במקרה? איזה אדם סביר נאמץ?
להלן נבחן את האופן בו התמודדו בתי-המשפט עם מצבים אלו
פסק-דין שאהה נ' דרדריאן
נקדים ונאמר כי השנה בה דובר הייתה שנת 86', אז לא היה שלום עם ירדן. המערער הוא אזרח ירדני שמתגורר במזרח ירושלים והיה בעל תפקיד ציבורי בירדן. פורסם לגביו שהוא משתף פעולה עם ישראל, תומך במדיניות ישראל ביהודה ושומרון ומקבל הגנה מכוחות הביטחון. הוא תובע בגין לשון הרע, ואומר שהפרסום פוגע בשמו הטוב בשכונה של הירדנים שבה הוא מתגורר, וזה פוגע גם במשרתו ובסיכויי קידומו.
העניין הגיע עד בית-המשפט העליון ומעניין לבחון את דעות השופטים אשר נחלקו בפסיקתם
השופט לוין לא מגיע בכלל לניתוח היסודות של עוולת לשון הרע ואומר שמדובר בשאלה ערכית- האם שופט במדינת ישראל יכול לומר שתמיכה במדיניותה של ממשלת ישראל היא אמירה שמהווה לשון הרע רק בגלל שכך זה נראה בעיני מדינת אויב? הוא טוען שלא ניתן לקבוע דבר כזה, כי החברה בכללותה רואה בתמיכה בממשלה כדבר לגיטימי ולכן מדובר בדבר לגיטימי.
השופטת בן פורת חושבת אחרת, היא מפרטת את גישת המשפט האמריקאי, שהיא בדיקה האם הביטוי מהווה לשון הרע בתוך הקבוצה שאליה משתייך התובע. השופטת אומרת שיש היגיון רב בכך שמגשימים את הזכות של האדם לשם טוב (שלרוב נגזרת מהאנשים שמקיפים אותו וחושבים כמוהו).
מצד שני, היא אומרת שישנם קשיים עם הגישה הזו
- קשה להגדיר מהי קבוצה: האם גם קבוצה של 5 אנשים היא קבוצה לגיטימית? האם כת?
- בית-המשפט לעיתים צריך להתאים ערכיו לערכים של כל מיני קבוצות שיכולות להיות קיצוניות: גם בן פורת, למרות דבריה, אומרת שכאן מדובר במקרה קיצוני, ולא ניתן להגיד שיש כאן לשון הרע.
- הצפת בית-המשפט: חשש כי הכרה בלשון הרע סובייקטיבית תציף את בית-המשפט באלפי תביעות נזיקיות אימן לא ניתן יהיה להתמודד פיסית במגבלות המשאבים והזמן.
לבסוף, במקרה הקונקרטי, בגלל נסיבותיו הקיצוניות, קובע בית-המשפט העליון שיש לקחת את האדם הסביר מהחברה בכללותה.
המעניין הוא כי לאחר פסק-דין זה בתי המשפט דווקא נטו לגישתה של בן פורת, ונוטים להכיר בכך שהאדם הסביר יכול להיות חלק מקבוצה מאוד קטנה שהיא ורק היא תראה בפרסום בגדר לשון הרע.
נכתב על-ידי: מערכת האתר
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום דיני נזיקין
