אחת השאלות היותר שנויות במחלוקת בדיני המשפחה היא שאלת קביעת האבהות, כלומר מיהו "אביו" של הילד. לכאורה, ניתן לחשוב כי בעיה כזו תתעורר רק במקרה בו גבר יתכחש להורותו ואולם, המציאות המשפטית מלמדת כי ייתכן וגבר דווקא ירצה לזכות בהכרה כי הוא
האב ועדיין יתפתח דיון משפטי בשאלה. משכך, מוגשות בנושא זה הרבה תביעות אבהות.
שאלה מרכזית שקובעת את סוג הדיון המשפטי היא: האם הילד נולד לאם רווקה או לאם נשואה?
כשהילד נולד לאם רווקה
במקרה הראשון- מדובר בסיטואציה בה אישה רווקה קיימה יחסי מין עם גבר. התשובה לשאלה "מי האב?" יכולה להינתן באמצעות בדיקה גנטית - ביולוגית.
כדי לחסוך את בדיקת האבהות שגם כרוכה בפנייה לבית המשפט על מנת לקבל צו לצורך ביצוע הבדיקה וגם כרוכה בהוצאה כספית, יהיה על הגבר להצהיר במשרד הפנים עד תקופה של שנה מיום לידת הילד כי הוא האב. לאחר חלוף שנה מלידת הילד האב כבר לא יוכל להימלט ותידרש בדיקה גנטית על מנת להוכיח את אבהותו.
בנוסף, קיימים מקרים שבהם האב מתכחש לאבהותו ועל כן מוגשת תביעת אבהות במסגרתה מוסמך בית המשפט להורות על בדיקת רקמות. יש לציין, כי בעבר בית המשפט לא היה מוסמך לחייב אב "פוטנציאלי" בביצוע בדיקה אבהות, אולם בתחילת שנות ה-2000 תוקן חוק מידע גנטי וכיום בית המשפט מוסמך לחייב גבר לעבור בדיקת רקמות ואם הוא מסרב אף להטיל עליו סנקציות.
ומה קורה אם האישה נשואה?
היות והדין החולש על דיני המשפחה בישראל, לרבות תביעות אבהות, הוא המשפט העברי, ישנם מקרים שהחוק יעדיף שלא יקבעו את זהותו האמיתית של אבי הילד ובלבד שלא יגררו בעקבות אותה בדיקת רקמות כי הילד "ממזר".
הווה אומר, כי במקרים שבו אישה ילדה ילד לאיש אחר שאינו בעלה, בעודה נשואה, בית המשפט יעדיף לא פעם שלא לבצע בדיקת רקמות, אלא להשאיר את הקביעה כאילו הילד שנולד הוא של בעלה של האישה, והכל כדי להימנע מקביעת ממזרותו של הילד, ממזרות שעל פי הדין העברי ממשיכה לחול במשך 10 דורות.
בעיקר מהסיבה האחרונה, התפתחה בבתי המשפט בישראל פרקטיקה לפיה בתי המשפט לא יחייבו או לא יאפשרו לבצע בדיקת רקמות כאשר שאלת אבהות הילד שנויה במחלוקת ואימו נשואה. למעשה, גם אם ההורים ביקשו את ביצוע הבדיקה, בית המשפט נטה שלא לאפשר את ביצועה.
לא מוטרדים מכך שהילד ייחשב כממזר
אבל מה קורה אם האם והאב לא מתעניינים או חוששים משאלת ממזרות הילד כי נניח מדובר על זוג חילוני שלא מוטרד כלל מעמדת ההלכה ומהכרזת הילד כ"ממזר" ?
מקרה כזה הגיע במהלך השנים האחרונות לפני כבוד השופטת צילה קינן ושינה את המגמה. באותו מקרה האישה החלה קשר רומנטי במהלך נישואיה לבעלה ומאותו קשר נולדו לה שני ילדים. האישה (הנשואה) והגבר (שאינו בעלה) פנו לבית המשפט בבקשה לבצע בדיקת רקמות ולרשום את הגבר כאביהם של הילדים. המגמה עד אותה עת, כאמור, לא אפשרה ביצוע בדיקת רקמות. אולם השניים התעקשו כי הם אתאיסטים ושאלת הממזרות כלל לא מעניינת אותם ומה שחשוב הוא עניין רישום האבהות באופן שישקף את המציאות. השופטת קינן הורתה על ביצוע בדיקת הרקמות ומאז למעשה, שונתה המגמה וכיום, ניתן לבצע בדיקת רקמות גם במקרים בהם האם נשואה לגבר אחר.
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום דיני משפחה