בגידות

הרבה דיו כבר נשפך על נושא הבגידות. נכתבו רומנים וגם סקרים של איזה מין בוגד יותר, גברים או נשים, נכתבו מאמרים שעוסקים בשאלה האם בעידן שלנו בוגדים יותר מבעבר ועוד כהנה וכהנה. אני דווקא מכירה את נושא הבגידות מהפן המשפטי, אשמח לשתף אתכם במספר מקרים שנוהלו על ידי משרד עו"ד חיה לזר נוטקין במהלך שנות עבודתי:

מקרה ראשון

אישה כבת חמישים הגיעה למשרדי כשהיא נראית סובלת. כשהתחלנו לשוחח על המקרה שלה ומה נכון לעשות, היא ביקשה תחילה שלא אשפוט אותה.

היא סיפרה שנתפסה על ידי בעלה בוגדת עם הבעל של אחותה, דהיינו גיסה.

היה לי ברור כי עלינו לעשות הכל כדי שהיא לא תגיע לבית הדין הרבני. בבית הדין הרבני לא רק שיש עילה לגירושין, האישה עלול להפסיד את כתובתה, והיא גם עלולה להיות מוכרזת  כמי שאסורה לבעלה ובועלה. כלומר, לא תוכל להתנהל במערכת זוגית, לא עם בעלה ולא עם הגיס.

בסופו של יום נקטתי בהליכים שגרמו לתיק להתנהל בבית משפט לענייני משפחה. התברר כי בעלה של האישה אינו מעוניין להתגרש ממנה אלא לתת לה הזדמנות נוספת לחיים משותפים.

מאחר והרבה דברים עמדו על הפרק והיה סיכון כי הבעל "מעוניין בשלום בית" רק בשביל למנוע את המשך ההליכים שנקטנו בבית משפט לענייני משפחה, הגענו להסכם שקובע "שלום בית ולחילופין גירושין".

זה הסכם שנולד על ידי עורכי הדין שמתמחים בדיני משפחה.

עוה"ד לענייני משפחה הבינו שיש צורך להגיע להסכמות למקרה שבו בני זוג נותנים אחד לשני הזדמנות אחרונה. הסכם מסוג זה קובע מה יהיה כאשר שלום הבית ממשיך לשרור ובני הזוג ממשיכים לחיות יחד, ומאידך לקבוע מה יחול על בין בני הזוג אם בסופו של דבר הם יחליטו להיפרד, וזאת מבלי להיגרר שוב להליכים משפטיים מיותרים. לשם כך בדיוק נוצר הסכם בית ולחילופין גירושין.

מקרה אחר

אישה שייצגתי גילתה כי בעלה בוגד. היא ידעה כי שכרו עומד על שכר גבוה פי 4 מהשכר הממוצע במשק (כ-40,000 ש"ח לערך). היו להם 4 ילדים משותפים והאישה שייצגתי סברה כי הוא עדיין אוהב אותה, למרות הבגידה.

האישה הסיקה כי מבחינה נפשית בעלה לא יהיה מעוניין להתגרש ולכן יש לנו סיכוי מצויין להוביל אותו להסכם.

האישה שידעה להיות שכלתנית, היתה גם פגועה ומדממת.

הצעתי לה להחתים את הבעל על הסכם שקובע כי במקרה של בגידה נוספת, אפילו בגידה שלא כוללת מגע מיני מלא, הבעל ישלם לה פיצוי בסכומים גבוהים ביותר וזאת בלי קשר למזונות שיגיעו לקטינים, מזונות אישה שאולי יגיעו לה (תלוי בנסיבות).

הבעל מצידו הסכים לחתום על ההסכם מאחר וסבר כי מדובר היה על מעידה חד פעמית מצידו.

לימים,  הבעל נתפס בוגד שוב, האישה היתה צריכה לפנות להוצל"פ כדי לממש את ההסכם ולקבל את הפיצוי שהוסכם, שכן ייעצתי לה לא להסתפק בחתימת הסכם אצל עו"ד אלא לאשרו גם בבית משפט.

מקרה שלישי

הגיעה אלי אישה שכבר היה לה הסכם גירושין סופי שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. ההסכם שם קבע כי היא מקבלת סכום מגוחך עבור הקטינים המשותפים וכי לאחר 5 שנים ממועד פסק הדין היא ובעלה ימכרו את הבית המשותף.

חשוב לציין, כי ההסכם בבית הדין הרבני נעשה בדן יחיד ומתוך הבנה מוטעית של האישה כי מאחר והיא בגדה בבעלה, היא בעמדת נחיתות, צריכה להסכים לכל מה שהדיין מציע לה ואם היא תתנגד היא רק תפסיד יותר.

למזלה של האישה, כאשר היא התגרשה מבעלה וחתמה על ההסכם הכל כך גרוע היא היתה בהיריון שלישי מבעלה והמזונות של הקטין השלישי, שהיה אז עובר, לא נכללו בגדר ההסכם.

משכך, היתה לנו אפשרות לפנות לבית משפט לענייני משפחה ולהגיש תביעה עבור הילד השלישי מזונות, מדור, הוצאות חינוך וכולי. במסגרת התביעה שהוגשה על ידי לבית משפט לענייני משפחה הבהרנו היטב לשופט כי פסק הדין של בית הדין הרבני מקפח את זכויותיה של האישה, וכי אם היתה אפשרות לערער היום על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול היינו עושים כן. ברם משחלפה תקופה של כשנתיים, אין לנו יכולת אמיתית לזכות בערעור ולכן אנחנו מבקשים את עזרת בית משפט לענייני משפחה לאזן את פסיקת הרבני.

בית משפט לענייני משפחה פתר לאישה שייצגתי את הדילמה כי הבעל הסכים להיכנס למו"מ חדש, לשנות את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני כך שכיום האישה שייצגתי מקבלת יותר כסף כדמי מזונות, הדירה המשותפת תימכר רק כאשר הקטין האחרון יגיע לגיל 18 שנה ולא בלי קשר לגיל הקטינים. בעצם העיוות שהיה תוקן, כמעט במלואו.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום גירושין