בתחילת 2020 ניתן צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד החברה פרטית שנקלעה לחובות ובה יש דירקטור יחיד .בית המשפט הורה על פירוק החברה. במועד מתן הצו מצבה של החברה היה כך:
א.החברה חייבת לבנק לאומי 350,000 ₪. ביום 1.1.18 החברה חתמה לבנק על אגרת חוב, בה נאמר שהחברה משעבדת לבנק בשעבוד שוטף את המגרש שלה ברחוב אחוזה 2 בדימונה. השעבוד נרשם אצל רשם החברות ובטאבו.
ב. החברה חייבת לחברת מימון ישיר בע"מ 150,000 ₪. זאת בגין הלוואה שהחברה קיבלה לשם רכישת ג'יפ . להבטחת ההלוואה, שעבדה החברה את הג'יפ בשעבוד קבוע לטובת חברת המימון ביום 1.6.18. השעבוד נרשם אצל רשם החברות.
ג. החברה חייבת לבנק דיסקונט 450,000 ₪. ביום 1.1.19 החברה חתמה לבנק על אגרת חוב, בה נאמר שהחברה משעבדת את כל רכושה מכל מין וסוג שהוא לטובת הבנק בשעבוד שוטף. החברה התחייבה לא לשעבד את הנכסים שלה בשעבוד נוסף כלשהו, ללא הסכמת הבנק מראש ובכתב. השעבוד נרשם אצל רשם החברות.
ד. החברה חייבת לעובדים השונים משכורות בסכום כולל של 100,000 ₪.
ה.החברה שכרה משרדים והיא חייבת דמי שכירות בסך 100,000 ₪. המשכיר לא קיבל שעבוד כלשהו מהחברה.
ו. החברה חייבת לאדם פרטי 120,000 ₪ בגין הלוואה שנתן לחברה ביום 1.6.2019 כאשר מצבה החל להתדרדר. המלווה לא קיבל מהחברה שעבוד כלשהו להבטחת ההלוואה.
ז. בית המשפט אישר לנאמן שכר טרחה בסך 50,000 שח.
הנאמן הצליח למכור את כל רכוש החברה.
הסכום שהתקבל עבור המגרש בדימונה הוא הוא 350,000 ש"ח, ועבור הג'יפ של המנכ"ל – 100,000 ש"ח. שאר נכסי החברה נמכרו ב 600,000 ₪.
הנאמן מצא שאחת הסיבות העיקריות להתדרדרות במצבה של החברה הייתה העובדה שהדירקטור השקיע בחברה מלכתחילה סכום כספי מינימלי שלא הספיק לביסוס כלכלי ראוי שלה ולעמידה בהתחייבויותיה.