רשלנות באבחון דלקת קרום המוח
סממנים רבים שהופיעו אצל החולה היו צריכים להדליק אצל הצוותים הרפואיים נורה אדומה, כי לחולה דלקת קרום המוח. למרבה הצער, מחלתה לא אובחנה והיא נפטרה. עו"ד רן שפירא, מנהל פורום רשלנות רפואית באתר, סוקר את המקרה.
01/04/2013 | 21:29 | מאת:
עו"ד רן שפירא
| 
כהורים, אנו אחראים על ילדינו ושמים לב לכל שינוי שחל בהתנהגותם או במצב בריאותם. אנו עושים הכל כדי לטפל בהם באמצעים שיש לנו ואם אמצעים אלו לא עוזרים והמצב מחמיר, אנו לוקחים אותם לרופא, אשר לו הידע והיכולת לטפל במחלתם (או כך לפחות אנו סבורים). לצערנו, לא תמיד הרופאים משתמשים בידע שיש להם ולא מטפלים בילדינו כמו שהם צריכים לטפל.
מקרה כגון זה קרה לדנה, ילדה בת 5, אשר שבה בצהרי יום שישי מגן הילדים, והתלוננה בפני הוריה על כאבים ברגל ימין ועל כך שהיא לא חשה בטוב. הוריה של דנה מדדו לה חום וגילו שיש לה חום 39 מעלות, ולכן נתנו לה אקמולי והיא הלכה לישון.
בשעה 16:00 לערך, כאשר חום גופה לא ירד והיא המשיכה להתלונן על כאבי רגליים, פנו ההורים עם דנה למוקד מכבי שירותי בריאות, שם נבדקה והופנתה למוקד "שילוח", אשר מספק אף הוא שירותי רפואה למבוטחי מכבי. משהגיעו ההורים עם דנה למוקד "שילוח", נבדקה דנה על ידי האחות, חומה נמדד (40.3 מעלות) והאחות אף ציינה בפני ההורים כי בשל החום הגבוה וכאבי הרגליים ייתכן כי הרופא ישלח אותם לבית חולים. בדיקת שתן שעשו לדנה הצביעה על ריבוי כדוריות דם אדומות בשתן. לאחר מכן הופנתה דנה לבדיקת רופא, אשר איבחן כי בטנה של דנה מעט נפוחה ורשם בתיעוד הרפואי כי “אינה עירנית”. הרופא לא התייחס למה שרשמה האחות וחרף הממצאים סבר כי יש לתת לדנה אופטלגין בלבד. לאחר שחומה ירד מעט שוחררה דנה לביתה.
ביום למחרת, הבחינה אימה של דנה בכתם כחול על רגלה של ביתה ובהמשך התפשטו הכתמים הכחולים על חלקים נוספים בגופה. זמן קצר לאחר מכן איבדה דנה שליטה על סוגריה. הוריה של דנה הזעיקו אמבולנס ובינתיים איבדה דנה את הכרתה. ההורים ביצעו לה הנשמה ואז דם החל לצאת מפיה. ניידת טיפול נמרץ פינתה את דנה במהירות לבית החולים "קפלן", אך כעבור זמן קצר היא נפטרה. בנתיחה שלאחר המוות שבוצעה לה אובחן כי דנה סבלה מדלקת קרום המוח, על רקע דלקת ריאות חריפה.
כשנה לאחר מכן הגישו הוריה של דנה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים "מכבי" ומוקד "שילוח", בטענה שהצוות הרפואי התרשל בכך שלא אבחן את מצבה של דנה כראוי ושלח אותה בחזרה לביתה עם טיפול באופטלגין בלבד, דבר שגרם להתדרדרות במצבה והוביל לפטירתה כיממה בלבד לאחר בדיקתה במוקד.
אל כתב התביעה, צירפו ההורים חוות דעת של רופא מומחה אשר קבע כי חום גבוה, כאבי שרירים וחוסר ערנות הינם סימנים האופייניים למחלה קשה היכולה להתפתח לדלקת קרום המוח, וכי היתה חובה על רופא הקהילה לחשוד כי מדובר במחלה קשה ולהפנותה באופן מיידי לחדר מיון בבית חולים לצורך המשך בירור מעמיק וטיפול.
מנגד, טענו הנתבעים כי הטיפול אשר ניתן לדנה במסגרת המוקד היה לא דופי, ואף צירפו לכתב ההגנה מטעמם חוות דעת של רופא מומחה אשר קבע כי בעת בדיקתה במוקד לא היו כל סימנים ספציפיים לזיהום אלים או לדלקת קרום המוח, וכי דבר ידוע הוא שבשלבי המחלה הראשונים החשד הוא לזיהום נגיפי בלבד.
בהמשך ההליך המשפטי העידו ההורים על נסיבות המקרה ומהצד שכנגד העיד הרופא שבדק את דנה במוקד. להגנתו טען הרופא כי חום גבוה וחוסר עירנות של הילד הינם תסמינים "שכיחים" בילדים המגיעים למוקד, וכי לא היה כל ממצא חריג מעבר לכך אשר הצריך הפניה למיון. כן טען הרופא כי בדק את רגלה של דנה ובדק אותה בדיקה פיזית ושכל הממצאים הפיזיים היו תקינים. לטענתו לאור ממצאי בדיקתו ה"תקינים" סבר כי מדובר בנגיף השפעת, ולכן נתן למנוחה טיפול תרופתי להורדת החום בלבד.
בפסק דין שניתן ביום 8.10.06, קיבל בית המשפט את תביעת ההורים לרשלנות רפואית של הקופה ומוקד שילוח. ראשית, קבע בית המשפט כי טענת הרופא על כך שבדק את דנה ואת רגליה בדיקה פיזית והממצאים היו תקינים, אין לה כל ביסוס בתיעוד הרפואי, שכן כל שציין הרופא בגיליון הרפואי הוא עצם התלונה של דנה על כאבי רגליים אך לא ציין שם כל בדיקה שעשה או את ממצאיה. לאור האמור, קבע בית המשפט כי עצם העובדה שלא נרשמו בגיליון הרפואי ממצאים שהיו חייבים להירשם אומרת "דרשני”, ומעידה על חסר ראייתי מפורש אשר בגינו יש להעביר את נטל הראייה על הנתבעים, להוכיח שלא התרשלו.
הנתבעים, כך קבע בית המשפט, לא עמדו בנטל זה ולא הוכיחו כי לא התרשלו. מהראיות עולה מפורשות כי הרופא התייחס בשיוויון נפש לתלונותיה של המנוחה והוריה, והוא "ננעל" על האבחנה הקלה ביותר כי מדובר בזיהום ויראלי בלבד. הרופא לא התייחס ביסודיות וברצינות לתלונות המנוחה על כאב רגליים וחולשה, ממצאים אשר הבדילו את המקרה הספציפי הזה ממקרה אחר בו מתקיימים הממצאים האחרים אשר כשלעצמם, ייתכן ודומים לזיהום ויראלי שגרתי בלבד. הממצאים הנוספים בהחלט החשידו כי מדובר במקרה חריג מהרגיל, ולכן שגה הרופא כשלא שלח את המנוחה באופן מיידי לחדר המיון לצורך המשך בירור וטיפול. לענין הקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי סביר יותר כי אלמלא התרשלות הנתבעים, היה ניתן לאבחן את מחלתה של דנה הקטנה והיה ניתן לתת לה טיפול שהיה עשוי להציל את חייה.
בית המשפט קבע כי על הנתבעים לפצות את הוריה של דנה המנוחה פיצוי בסכום של כמיליון וחצי שקלים, סכום הכולל שכר טרחת עו"ד.
לעיון בפסק הדין המלא: ת.א 001222/03
שאלות על הכתבה? מוזמנים לשאול בפורום רשלנות רפואית
