הליך השימוע במשפט הפלילי

מיקומו של השימוע בתרשים הזרימה של ההליך הפלילי הנו בין ההחלטה של התביעה להגיש כתב אישום לבין הגשת כתב האישום בפועל. בתווך נכנס הליך השימוע שהנו הליך מקדמי שמטרתו לנסות ולשכנע את גורמי התביעה שלא להגיש כתב אישום כנגד החשוד. בשנת 2005 הוסדר הליך השימוע בחוק סדר הדין הפלילי בכל הנוגע לעבירות מסוג פשע. עד שנת 2005 לא היו כללים ברורים להליך השימוע והוא היה נחשב להליך כמעט מחתרתי אשר נגע לחשודים מסויימים בדרך כלל מתחום עבירות הצווארון הלבן או מהמגזר הציבורי. מטבע הדברים יצרה פרקטיקה זו חוסר שוויון בין אותם חשודים לבין כלל הנאשמים במשפט פלילי. על הרקע הזה תוקן החוק והליך השימוע הפך להיות נחלת הכלל. על מנת לא ליצור עומס מיותר על המערכת יוחד הליך השימוע לעבירות מסוג פשע בלבד. מה מוגדר כעבירת פשע? עבירה שהעונש הקבוע לצידה הוא מעל 3 שנות מאסר.
 

מבחינה פרוצדורלית ההליך כולו נחלק לשניים : הליך היידוע והליך השימוע. ברגע שרשות התביעה בה מטופל התיק מקבלת את חומר החקירה עליה לשלוח לחשוד הודעה על כך  ( אלא אם כן קיימת מניעה לכך כגון : כאשר החשוד במעצר ניתן להגיש כתב אישום אף מבלי להיזקק לשימוע ). במסלול הרגיל ( החשוד אינו עצור ) מקבל החשוד לביתו מכתב הידוע בשם "הודעה לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי". בכך מקיימת רשות התביעה את חובת היידוע. מרגע הגעת מכתב היידוע אל החשוד עומדים לרשותו 30 ימים במהלכם הוא רשאי לפנות לרשות התביעה במטרה לשכנע אותה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו. זהו הליך השימוע גופו.
 

מה קורה בפרקטיקה?

מכתב היידוע מכיל עמוד אחד המנוסח בצורה אחידה ומעורפלת וכמעט שלא ניתן להבין ממנו מאום. אין ספק כי המונח "לצאת ידי חובה" משקף זאת. הפרטים היחידים הרשומים במכתב הם שמו של החשוד, מספר תיק המשטרה ותיק התביעה והנוסח בדבר היידוע והאפשרות לשלוח טיעונים בכתב. כאן נשאלת השאלה הכיצד זה אדם שמקבל הודעה מעין זו אמור לטעון טענותיו מבלי שהוא יידע באילו עבירות הוא חשוד, מה חומר החקירה כנגדו, מה התמצית העובדתית של הסיפור וכיוצ"ב פרטים חיוניים אשר בלעדיהם לא ניתן לנצל את זכות השימוע בצורה אפקטיבית. הפתרון למצוקה זו הגיע מן הפסיקה ולא מן החוק או שינוי הנוהל ברשות התביעה. במספר פסקי דין אשר ניתנו בנושא הבהיר בית המשפט כי אין די במכתב הלאקוני שנשלח באופן אוטומטי כדי לקיים את הליך השימוע כהליך הוגן וראוי. משכך קבע בית המשפט כי על רשויות התביעה ליידע את החשוד בדבר עיקרי החשדות כנגדו, למסור לידיו טיוטה של כתב האישום (היה וקיימת) ועיקרי חומרי החקירה יימסרו אף הם. רק בדרך זו ניתן יהא למלא אחר הליך השימוע בצורה ראויה ואפקטיבית ויתאפשר לחשוד לנצל את זכותו בצורה הוגנת ויעילה.
 

לא למיותר לציין כי חרף הפסיקה שהתפתחה ממשיכות רשויות התביעה להתעלם מן הקושי ומן הוראות הפסיקה ומכתב היידוע בנוסחו הידוע ממשיך להגיע אל הנאשמים הפוטנציאליים בעבירות פשע. רק לאחר פנייה מצידו של החשוד, וגם זו צריכה להיעשות בצינורות המקובלים, לרשות התביעה במטרה לקבל לידיו את אשר חייב הוא לקבל, ניאותה רשות התביעה לבחון את בקשתו ולהעמיד לרשותו חלק מחומרי החקירה.  

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי