מודל אי ההפללה
עו"ד ערן צלניקר, מנהל הפורום הפלילי באתר, במאמר ביקורת על לגיליזציה של סמים בישראל ומודל אי ההפללה המוצע בימים אלו. לדבריו, מדובר במודל "אי ההחלטה". עיינו.
26/01/2017 | 10:54 | מאת:
עו"ד ערן צלניקר
| 
ביקורת משפטית
מדינת ישראל לא רוצה להחליט. האם אדם שמעשן ג'וינט הוא עבריין או לא? ההססנות שמגלים המחוקקים שלנו ביחס לשימוש עצמי בקנאבוס תבוא לידי בטוי בתיוג האזרח כעבריין מנהלי ולא כעבריין פלילי. עבריין הוא עבריין ולמעשה אין כל בשורה בדרך המהוססת שמציעים משרדי המשפטים ובטחון הפנים.
שנים רבות שתופעת השימוש בקנאבוס מפריחה בלונים נפוחים אשר מתפוצצים עוד בטרם עלו לאוויר. אינספור הצעות ומאבקים ליוו את החברה הישראלית בעיקר בעשור האחרון תחת הכותרת "לגליזציה" ואולם נדמה כי המחוקק לא ממש רצה לאחוז בתפוח האדמה הלוהט הזה.
עתה נדמה כי מקבלי ההחלטות בטוחים כי הגיעו לנוסחה אשר תפתור את הסוגיה אחת ולתמיד. על-פי נייר עמדה של משרד המשפטים הגיעה העת להכיר בהיקף משתמשי הסמים הקלים ובתופעה הרווחת של שימוש עצמי והחזקת סם לצריכה עצמית. עד כאן מצוין. אפילו השר לבטחון פנים, במסיבת העיתונאים שקיים היום, תומך בעמדה זו. הבעיה היא בדרך המוצעת. ככל הנראה מקבלי ההחלטות אינם מסוגלים "ללכת עד הסוף" וחוששים מביטול הנורמה הפלילית ויצירת אווירה מתירנית. הססנות זו עלולה להביא למצב בו המדינה אוחזת במקל משתי קצותיו : בקצה האחד, צריכת סמים קלים והחזקתם בכמות מסוימת לא יחשבו עוד כמעשה פלילי (כל עוד נתפסתם פעמיים בלבד). בקצה האחר, המחוקק לא מסוגל להשתחרר מהדחף הארכאי להמשיך ולהוקיע את עצם הנורמה (של צריכת סמים קלים) על ידי תיוג המשתמש כעבריין.
אמנם, יש כאן התקדמות ביחס למצב (האבסורדי) הקיים היום אבל יש לזכור כי אין מדובר בחידוש מהפכני ואף רחוק מכך. מדניות לא רשמית של העלמת עין קיימת כאן כבר תקופה מאוד ארוכה. בנוסף, בשנת 2003 הוציא היועץ המשפטי לממשלה תחת ידו הנחיה אשר הותירה בידי רשויות התביעה שיקול דעת רחב לסגור תיקים של שימוש והחזקת סם קל לצריכה עצמית תחת העילה "חוסר עניין לציבור" בתנאי שמדובר בפעם ראשונה. ואכן אין שום עניין לציבור במי שיושב ספון בביתו ומעשן ג'וינט. אלא שבעוד במצב הנוכחי התיק במשטרה היה נסגר הרי שמודל אי ההפללה יותיר את צרכן הסם כעבריין, אמנם בהתחלה עבריין מנהלי אך מהפעם השלישית והלאה הוא כבר יחשב כעבריין פלילי. ומה לגבי הקנס? הרעיון שהמדינה "תרוויח" כלכלית ממעשני הסמים הקלים היא לא פחות מאבסורדית. אני כבר רואה את הקמפיין "עישנת ג'וינט? שילמת".
בנוסף, כל פתרון שלא יהיה יצטרך להביא בחשבון את הפעולה באמצעותה משיג האזרח את הסם הקל בין אם רוכש אותו מאדם אחר או מגדל עציץ בביתו. האם גם הפעולה הזו תוגדר כעבירה מנהלית? ספק רב. הרי ברור לכל כי הסם אינו נוחת על הצרכן מן השמים והסיטואציה בה אדם יקבל קנס על עצם החזקת הסם וצריכתו ובמקביל יוגש כנגדו כתב אישום על עציץ בביתו היא לא פחות מאבסורד אחד גדול. המדיניות שתונהג על-ידי המשטרה לוטה בערפל וכלל לא ברור מה תהיינה גבולות הגזרה של האכיפה. דבר אחד בטוח - מדניות העלמת העין תהיה חייבת להימשך והמקרים אשר יחדרו את התחום האפור ויאתגרו את המשטרה ובתי המשפט בוא יבואו.
אינני אומר כי יש בידיי פתרונות טובים אחרים. לא בטוח שהפתרון של ח"כ תמר זנדברג בהצעת החוק שלה משנת 2013 הוא הפתרון הראוי וגם שם קיימים מספר חסרונות – בעיקר של היכולת לאכוף בצורה יעילה את אותו קו גבול בין האסור למותר. עניין אחד אינו שנוי במחלוקת : המדינה תהיה חייבת להחליט בעתיד הנראה לעין האם היא מסוגלת לקבל, תפיסתית, שמעשני הג'וינטים אינם עבריינים כפי שלוגמי האלכוהול אינם כאלה. ההכרעה חייבת להיות עקרונית וערכית. לא ניתן להתיר את השימוש בסם קל ובא בעת להוסיף ולהגדיר אותו כעבירה וכחריגה מהנורמה המקובלת.
מודל אי ההחלטה
מודל אי הפללה הוא למעשה מודל אי ההחלטה. אם תשאלו את מקבלי ההחלטות הרי שגם המודל המוצע, אם יעבור ב"בית הבליעה המוסרי" של המחוקק, הרי שיעשה זאת בקושי רב. לטעמי, המודל לוקה בסתירה פנימית קשה ולמעשה "מדבר בשני קולות". מדינת ישראל מבינה שהתיוג של צרכן הסמים הקלים כעבריין עבר מן העולם אך בד בבד היא פשוט מסרבת לשחרר את הרסן מעל להמוני המשתמשים ו"מאיימת" עליהם בתיוג כעבריין מנהלי ובתשלום קנס. המציאות המסתמנת היא שמותר לצרוך סם קל אבל זה יעלה. וכפול : גם הסם וגם תשלום הקנס. מבולבלים? מן הסתם. וכל זאת למה? שוב אותו חשש ערטילאי בדבר חופשיות יתר ופריצת גבולות.
אלא שהמדינה יכולה לצמצם משמעותית את החשש הזה. ראשית, המדינה חייבת לוותר לחלוטין על התפיסה שצריכת סם קל היא "עבירה" ועליה להכיר בתופעה כהתנהגות חברתית מקובלת. שנית, יוגדרו גבולות גזרה נוקשים בעיקר ביחס לכמות ולסיטואציית הצריכה. מי שיעמוד בקריטריונים אינו עבריין. נקודה. ואין זה משנה אם נתפס מעשן ג'וינט פעם אחת או מאה. שלישית, המשך התיוג העברייני והטלת קנס לא ישיגו את ההרתעה המיוחלת (לטעמי היא לא יותר מאשר אובססיבית וחסרת תכלית) אלא יש להתמקד בהגדרה ברורה ונוקשה של כמה, איך ואיפה ניתן להחזיק ולצרוך.
לא אתפלא, ואף אבין ללבם של תומכי הלגליזציה באם יתפשרו על עקרונותיהם ויאמצו אל חיקם את המודל המוצע. הרי קצה נפשם והם משוועים שנים ארוכות לפתרון שיאפשר לעשן ג'וינט באופן חופשי. כמעט. רק בדרך תשלמו קנס (לטעמי הוא יהיה גבוה) ותהפכו באופן רשמי לעבריינים מנהליים ולאחר שנתפסתם פעמיים והעשרתם את קופת המדינה יחזירו אתכם למסלול הפלילי. ככל שאני חושב על ההשלכות וההוצאה לפועל של המודל המוצע צפים ועולים להם סמני השאלה ובעיקר הגיחוכים. ובתמצית - שיהיה לכולנו בהצלחה.
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי
