עבירות המתה- מהן?

הדין הפלילי מונה שלוש עבירות המתה : רצח, הריגה וגרם מוות ברשלנות. שלושת העבירות מנוסחות בצורה זהה : "הגורם למותו של אדם" ואולם הן נבדלות האחת מן השנייה בדרך בה נגרם המעשה ובמחשבה הפלילית העומדת מאחוריו. כמובן שגם העונש הקבוע לכל עבירה שונה.
 

סוגי עבירות המתה

עבירת רצח

החוק הפלילי מונה מספר חלופות מהו מעשה אשר ייחשב כרצח כאשר המעשה השכיח ביותר הנו מעשה שעשה אדם בכוונה תחילה לגרום למותו של אחר.

כוונה תחילה מוגדרת בחוק הפלילי ונהוג לומר כי היא מורכב משלושה רכיבים : החלטה להמית, הכנה והיעדר קנטור ( התגרות ). היינו, מי שהחליט להמית אדם אחר, אחרי שעשה עבודת שטח ויש בידו תכנית פעולה וניגש לקורבן, מבלי שזה התגרה בו או קנטר אותו, וגורם למותו אזי הוא מבצע רצח בכוונה תחילה.

נניח שפלוני חושד שאשתו בוגדת בו עם מדריך השחייה שלה. הוא עוקב אחריהם, מגלה את הקשר הרומנטי ומחליט שהוא רוצח את שניהם. לשם כך הוא רוכש אקדח בשוק השחור, אורב להם בבריכת השחייה ויורה בהם לכיוון הראש והלב.

יש לנו כאן מקרה קלאסי של רצח בכוונה תחילה : התכנית המוקדמת, ההחלטה שלו לגרום למותם, ההצטיידות באקדח, המארב והירי לעבר הראש והלב – כל אלו אינם מותירים מקום לספק כי פלוני רצה במותם של השניים והבין היטב שהירי לעברם יגרום למותם.

העונש על עבירת רצח הנו מאסר עולם. זה המקום לנפץ את המיתוס בקרב הציבור שמאסר עולם=25 שנה. מאסר עולם כשמו כן הוא – לעולם.

אדם שהורשע ברצח וריצה 7 שנות מאסר רשאי לפנות לנשיא המדינה על מנת שזה יקצוב לו את העונש, היינו, לנשיא יש סמכות להפוך את עונשו של רוצח למספר קצוב.

החוק מאפשר לנשיא לקצוב את העונש עד לרף מסויים כאשר מתחת לרף זה יש צורך באישור של וועדה מיוחדת לקציבת עונשם של אסירי עולם.

עבירת הריגה -

 אדם אשר גורם "במעשה או מחדל אסורים" למותו של אדם אחר יורשע בהריגה.

זוהי ההגדרה המופיעה בחוק הפלילי כאשר את הפרשנות המרחיבה להגדרה הכללית יצק בית המשפט במשך שנים. אם ננסה לתמצת את הפרשנות אזי מעשה ( או מחדל ) שאדם עושה כלפי אדם אחר ובעשותו את המעשה הוא נוהג בקלות דעת או באדישות כלפי התוצאה האפשרית עשוי להיחשב להריגה.

נמשיך את הדוגמא לעיל. פלוני אינו יודע שאשתו בוגדת בו ולכן הוא לא מתכנן שום דבר. באחד מימות השבוע הוא נכנס הביתה ומוצא את אשתו עם מדריך השחייה.

פלוני נוטל לידיו סכין ודוקר את המדריך פעם אחת ברגל. המדריך מפונה לבית החולים ואולם מאבד דם רב והולך לעולמו. האם פלוני יועמד לדין בגין רצח או הריגה? ניתן לומר שהיעדר התכנון ובעיקר היעדר ההחלטה להמית את המדריך אינם מאפשרים העמדתו לדין בגין הריגה.

גם מיקום הדקירה (ברגל) והעובדה שמדובר בדקירה בודדת אינם מעידים כל כוונה לרצוח. מעצם השימוש בסכין ונעיצתה בגוף ניתן לומר כי פלוני היה אדיש לתוצאה האפשרית שהוא עלול לגרום למותו של המדריך.

העונש על עבירת הריגה הנו מקסימום 20 שנות מאסר ובית המשפט רשאי לגזור כל מספר בטווח של 0 – 20.

גרם מוות ברשלנות –

אדם אשר גורם ברשלנות למותו של אחר. גם כאן הפרשנות למה ייחשב כמעשה רשלנות מסורה לבית המשפט אשר במרוצת השנים שפך דיו רב לנסות ולהגדירה.

בקליפת אגוז ניתן לומר כי מעשה רשלנות אינו מעשה אשר נעשה מתוך כוונה או מתוך אדישות ואין מאחוריו רצון כלשהו להמית את הקורבן.

זו עבירה אשר מטרתה להשריש נורמות התנהגותיות של האדם הסביר, היינו, קיימות התנהלויות רשלניות שעלולות להביא למותו של אדם ואשר אנו כחברה לא יכולים לאפשר לעצמנו את קיומן.

מי שחוטא בהתנהלות פסולה שיש בה מימד של רשלנות ועקב כך נגרם מותו של אדם אזי רואים אותו אחראי בפלילים. נניח שתלמיד בבית ספר יושב על אדן החלון בקומה השלישית של הכיתה.

הוא זורק לעבר הילדים למטה גוגואים, מאבד את שיווי משקלו, נופל למטה, נחבט בראשו ומת מפצעיו. לכאורה, אף אחד לא עשה שום דבר כדי לגרום ישירות למותו.

אולם, האם היה ניתן לנקוט באמצעים אשר ימנעו סטואציה מעין זו? האם ראוי להשריש נורמה אשר תמנע סטואציות דומות? היה והתשובה לכך הנה בחיוב בית המשפט עשוי להרשיע את המנהל/המורה/ המחנך/האחראי על הבטחון בגין גרם מוות ברשלנות.

העונש בגין עבירה זו הנו מקסימום 3 שנות מאסר ובית המשפט רשאי לגזור כל מספר בטווח שבין 0 – 3.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי