פגע וברח - מי יפצה את הנפגע
לאחרונה נחשפנו למספר אירועי תאונות פגע וברח מצערות, אשר עוררו לא מעט שאלות בקרב הנפגעים - מי אחראי לפיצוי ? עו"ד רונית רוטלוי עושה סדר בנושא.
24/04/2013 | 14:51 | מאת:
עו"ד רונית רוטלוי
| 
תאונות פגע וברח - מי יפצה את הנפגע?
זו כבר הפכה למכת מדינה.
כמעט מידי שבוע אנו שומעים על נהג אשר פגע בהולך רגל או ברוכב אופניים והשאיר את הפצוע לדמם ולגסוס בשטח, מבלי לפנותו לקבלת טיפול רפואי ומבלי להשאיר את פרטי הרכב והביטוח, כל זאת, כמובן, בניגוד לחובתו עפ"י חוק.
מקרים אלה יוצרים תחושה קשה מקוממת. בחלק מן המקרים, לו היה הנהג עוצר ומפנה את הנפגע, ניתן היה להציל את חייו. (מדובר כמובן בעבירה פלילית- אך לא בכך אעסוק בכתבה זו).
מדובר בד"כ בפציעות קשות ומורכבות ולעיתים קרובות בפציעות קטלניות.
בכתבה זו אסביר, על קצה המזלג, מיהו הגורם אשר יפצה את הנפגע בתאונות "פגע וברח".
בתאונות "רגילות", כשנפגע הולך רגל והנהג עוצר ומוסר את פרטיו, יקבל הולך הרגל פיצוי ממבטח הרכב בביטוח חובה. ואולם, כשהנהג ממשיך בדרכו ומתעלם מן הנפגע, האם הנפגע לא יהיה זכאי לקבל פיצוי מאיש?
קרנית- הקרן לפיצוי נפגעים עקב תאונות דרכים:
בין יתר פעולותיו, ראה המחוקק לנגד עיניו את הבעייתיות הצפויה במקרים מעין אלה, ועל כן מכוח סעיף 10 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוקמה הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הידועה בשם ההיסטורי "קרנית".
תפקידה של קרנית הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים עפ"י החוק ואין ביכולתו לתבוע פיצוי בשל אחת מן הסיבות הבאות:
1. הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע- זהו המקרה הקלאסי של "פגע וברח".
2. אין לנוהג ביטוח או שקיים ביטוח אשר לא מכסה את אותה חבות.
3. קיים ביטוח אך המבטח מצוי בקשיים, למשל- חברת הביטוח נמצאת בפירוק ואינה יכולה לשלם כל פיצוי בשל כך.
הדרישה ל"שקידה סבירה":
במקרה קיצוני של "פגע וברח", כאשר אותו נהג עבריין דרס אדם ומיד נמלט מן הזירה, אין ספק בחובתה של קרנית לפצות את הנפגע.
אך מה באשר למקרים ה"אפורים" יותר? לדוגמא: אדם נפגע פגיעה קלה מרכב, סבר שמדובר במשהו מינורי, וחש אי נעימות לבקש את פרטי הרכב והביטוח מן הנהג הפוגע. בינתיים, הספיק הנהג הפוגע להתרחק מן המקום וכעת לא ידועה זהותו. האם במקרה זה "קרנית" תחוב בתשלום פיצוי לנפגע?
בגלל אותם מקרי "ביניים", פיתחה הפסיקה את הדרישה ל"שקידה סבירה". למה הכוונה?
אין די בכך שהנפגע אינו יודע מיהו הנהג האחראי לתאונה. עליו להוכיח ששקד במידה סבירה לאתר את הנהג ושלא הצליח בכך.
בעבר, בתי המשפט נהגו לדחות תביעות כאשר נפגעים לא הוכיחו במידה מספקת את העובדה שלא הצליחו לאתר את הנהג הפוגע, אלא שהמגמה הזו מותנה ע"י ביהמ"ש העליון, שפירש את דרישת השקידה הסבירה בפרוש המביא בחשבון את מצוקת הנפגע בסמוך להתרחשות התאונה, אך בוחן גם את תום הלב של הנפגע שתובע את קרנית.
במקרים הקשים, כשהנפגע מוטל שותת דם לצד הדרך, אין כלל ציפייה שינסה לאתר את הנהג כמובן.
במקרים קלים יותר, ובמיוחד באם הנהג פינה את הנפגע לבית חולים ולנפגע הייתה הזדמנות לבקש את פרטיו של הנהג, אך לא עשה כן - אז בהחלט יבדוק ביהמ"ש האם קיימת זכאות לפנות לקרנית. מובן שאם הנפגע היה במצב נפשי טראומטי- תקטן הציפייה ממנו לדרוש את פרטי הנהג והביטוח, אך באם היה בהכרה מלאה וחש בטוב, הציפייה גדלה כמובן.
הלוואי ואיש מאיתנו לא יזדקק למידע זה, אך ראוי לזכור כי במקרה של תאונת דרכים, באם קיימת אפשרות לקבל את פרטי הנהג והרכב הפוגע, רצוי לעשות כן, ולהימנע מהתדיינות מתישה מול "קרנית".
היו זהירים בכבישים והלוואי ולא נקבל עוד כל דיווח על תאונות "פגע וברח" ויהיו כל ישראל ערבים זה לזה.
רונית רוטלוי, עו"ד
בעלת משרד בוטיק בתחום הנזיקין והביטוח.
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום תאונות דרכים
