זיכוי במשפט פלילי
"חף מפשע"- האם יש עוד דבר כזה? מדוע בשלושת העשורים האחרונים ישנה עלייה מתמדת באחוזי ההרשעות בארץ? ומה הסיכוי לצאת זכאי מאישום פלילי?
09/03/2014 | 14:15 | מאת:
מערכת אתר iLaw
| 
במאמר אודות סדר הדין הפלילי בישראל כתבנו על כך כי הכלל הבסיסי בדין הפלילי הוא כי אדם חף משפע עד אשר הוכחה אשמתו. מכאן, נגזרים גם נטלי ההוכחה בדין הפלילי ודיני הראיות- על התביעה להוכיח כי הנאשם אשם. הוא רשאי לשמור על זכות השתיקה ולא לענות לאף שאלה מהשאלות שהוא נשאל החל מחקירתו במשטרה וכלה במשפטו . במידה ולא הוכיחה התביעה את אשמתו של הנאשם (מעבר לספק סביר)- יכריז בית המשפט על זיכוי במשפט הפלילי של הנאשם.
אולם, במאמר בנושא הסדרי טיעון סקרנו גם את העובדה כי כמעט 80% מהתיקים הפליליים בישראל מסתיימים בהסדרי טיעון. כלומר- בהרשעה. האם זהו מקרה של זיכוי במשפט פלילי? לא. אז האם המשמעות היא כי רק ב-20% מהתיקים מוכרז זיכוי במשפט פלילי- ניתן לומר שכן. אכן, נתון מדאיג!
מה עם חזקת החפות?
בשלושת העשורים האחרונים ישנה עלייה מתמדת באחוזי ההרשעות בארץ- כך, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל. אם בתחילת שנות השמונים אחוז ההרשעות עמד על כ-92% (כלומר רק ב-8% היה זיכוי במשפטים פליליים!) הרי שעשור לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים האחוזים כבר עמדו על זיכוי פלילי רק ב-5% מהתיקים. עשור לאחר מכן- בשנת 2000- רק בפחות מ-3% היה זיכוי פלילי מתוך כלל התיקים ועד שנת 2005 האחוזים עמדו על 99.9% הרשעות מכלל התיקים הפליליים!
כיצד זה מתיישב עם נתון ה-80% לעניין הסדרי הטיעון שהזכרנו לעיל? אין כל בעיה. המשמעות היא שמתוך כלל התיקים הנידונים ה-80% הושגה הרשעה בפלילים בשל הסדר טיעון אך קיים אחוז נוסף בו לא היה זיכוי בפלילים אך זאת, בלא הסדר טיעון.
במילים אחרות, כיום, על כאלף מואשמים בפלילים ישנו רק יחיד סגולה אחד שיזכה לשמוע את המילים "זכאי מעל אשמה" בסוף משפטו.
האם עלינו להתחיל לחשוש לחיינו בשל עליה קיצונית בשיעורי הפשיעה בישראל?
לכאורה, כאשר יעלה שיעור הפשיעה יעלה ביחס ישר גם שיעור ההרשעות ויקטן שיעור הזיכויים בפלילי. אולם זה לא מתחייב. הכיצד? דווקא הסטטיסטיקה הישראלית מראה כי ישנה ירידה בשיעורי הפשיעה (בניגוד למה שניתן לחשוב מקריאת עיתונים בלבד) בעשורים האחרונים. יש לזכור כי מה שאנו קוראים בעיתונים הוא ה"פיקנטרייה" הסיפורים "המעניינים"- אין בכך להעיד בהכרח על כמות הדיווחים למשטרה או על רמת הפשיעה הכוללת.
אז איך בכל זאת ניתן להסביר את הנתונים?
הסבר אחד הוא בדמות מהלכים חקיקתיים והשני הוא בדמות מדיניות שיפוטית בבתי המשפט.
נתחיל דווקא מהאחרון- דיני הראיות במרבית שיטות המשפט בעולם מתווים שני סוגים של כללים- כללים בדבר קבילות הראיות (איזה ראיה קבילה למשפט) וכללים בדבר שקילות הראיות (מתוך הראיות הקבילות- מה המשקל שינתן לכל ראיה).
במשפט האנגלו-אמריקאי מרבית הכללים עוסקים בקבילות ואילו בשיטות המשפט האירופאיות- מרבית הכללים עוסקים בשקילות כאשר הנחת המוצא היא כי כלל הראיות (כמעט) קבילות. ישראל שירשה את מרבית דיני הראיות מהמשפט האנגלי עוד מתקופת המנדט, הכללים היו רובם ככולם כללי קבילות כאשר שאלת המשקל נותרה בידי בית-המשפט ושיקול דעתו.
עם זאת, בשנים האחרונות הנטייה בבתי-המשפט היא לאשר עוד ועוד ראיות כקבילות ולהגדיל עוד ועוד את שיקול דעתו של בית המשפט. כלומר, "העבודה של התביעה נעשית קלה יותר"- ישנן פחות מגבלות או מחסומים על הראיות שניתן להגיש לבית-המשפט.
בנוסף, ישנה מגמה נוספת- "המעבר מקבילות למהימנות": בתי-המשפט נוטים לקבל ראיות רבות ולהשאיר את השאלה האם לעשות בהן שימוש בבית-המשפט או לא לשיקול דעתם של השופטים כתלות בשאלה האם הם מוצאים את העד או הראייה "מהימנים".
למשל, כלל הבסיס הוא כי עדות שמיעה אינה קבילה במשפט אולם, ישנם לכלל זה חריגים רבים מאוד שהתפתחו במרוצת השנים בשיטות משפט רבות ובהן גם בישראל. החריגים "הישראליים" נובעים, רובם ככולם, מהמעבר מקבילות למהימנות- האם בית-המשפט מוצא את העדות אמינה ומהימנה ומה התרשומותו הסובייקטיבית של השופט מהעד.
במאמרים נוספים באתר נמשיך לנסות לדון ולהסביר את האחוזים הבודדים לזיכוי במשפט פלילי- השארו עימנו.
נכתב על-ידי: מערכת האתר
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי
