טביעת אצבע

מדי יום אנחנו באים במגע עם אינספור חפצים או מקומות. מגע ידינו עשוי להשאיר, בחלק גדול מן המקרים, הטבעה של אחת או יותר מאצבעות היד. מבט מקרוב על חלקה הפנימי של כף היד חושף אותנו לעולם שלם של קווי מתאר אשר ייחודיים רק לנו. כבר עשרות בשנים ידוע כי לכל אדם ביקום טביעת אצבע המיוחדת אך ורק לו. אין שני אנשים עם אותם קווי מתאר ואותה טביעת אצבע. גם אם קיים הדבר הרי שהוא טרם נתגלה.

בהינתן הקביעה המדעית הנ"ל ניסח המשפט הפלילי כלל לפיו ניתן להרשיע אדם במעשה פלילי על סמך גלוי טביעת אצבע שלו בזירת העבירה או בחפץ אשר עשוי להיות קשור לביצועה. לכלל זה קיימים מטבע הדברים חריגים ופסיקת בתי המשפט בנושא מקיפה, רחבה וכוללת כללים ברורים ביחס להרשעה על סמך טביעת אצבע.

טביעות אצבע במקרי רצח

ההגיון הבריא אינו יכול לתפוס את מה שמשתמע מן הכלל הנ"ל. במה דברים אמורים? נניח שהתרחש רצח בדירת מגורים בטבורה של עיר גדולה. המשטרה מוזעקת למקום. אין בזירה חשוד, שכנים שמעו צעקות בוקעות מן הדירה, חשוד נראה נמלט מן המקום ואולם אין עד ראייה אשר יכול לזהותו. לכאורה, עסקינן בתיק עם מבוי סתום ואין כל ראייה אשר תצביע על מבצע הרצח.

אלא שכאן נכנסות לתמונה הראיות המדעיות ( הפורנזיות ). איש הזיהוי הפלילי סורק את הדירה ומגלה כי על גבי שולחן בכניסה לדירה מוטבעות טביעות אצבע. השוואה פשוטה בין מה שנתגלה על השולחן לבין מאגר טביעות האצבע של המשטרה מגלה התאמה לחשוד קונקרטי וסביר להניח כי התיק "פוצח".

טביעת אצבע והדין הפלילי

הדין הפלילי אימץ את טביעת האצבע כראייה העומדת בפני עצמה ודי בה, בדרך כלל, כדי להרשיע אדם בביצוע עבירה. מדוע? טביעת אצבע אשר נמצאה בזירה מעידה על 2 דברים עיקריים : האחד, היא הושארה במקום ביצוע המעשה, השני, היא הושארה בשעת ביצוע המעשה. זו נקודת המוצא וזהו כוחה של טביעת האצבע. היא ממקמת אדם במקום כלשהו מבלי שיהיה לו קשר טבעי למקום.

בשלב הבא, מעמתים את החשוד עם העובדה הפשוטה שטביעת האצבע שלו נמצאה בזירה ומבקשים ממנו לתת הסבר. ברוב המקרים החשוד מרחיק את עצמו מן הזירה וטוען "מעולם לא הייתי במקום הזה" – טענה אשר עומדת בניגוד גמור להמצאות טביעת האצבע שלו אשר יש בה כדי להוכיח כי הוא אכן היה במקום. במקרה שכזה ההסבר של החשוד נדחה והוא יורשע.

מה אומר החוק?

הכלל המנוסח בפסיקת בתי המשפט הנו אם כן : טביעת אצבע אשר נמצאה בזירת העבירה תוביל ברוב המקרים להרשעתו של חשוד אלא אם יש בידיו הסבר סביר.

מהו הסבר סביר?

נמשיך את הדוגמא הנ"ל : טביעת האצבע נבדקה ונמצאה כשייכת לאיש מיזוג האוויר אשר ביקר בדירה מספר חודשים קודם לרצח. במקרה שכזה התיק ימשיך להיחקר, האליבי שלו ייבדק, יחפשו מניע וכך גם ממצאים פורנזיים נוספים בזירה על מנת לבדוק האם קיימות ראיות נוספות אשר יכולות לקשר בינו לבין הקורבן. בהנחה שלא ימצאו דבר נוסף איש המיזוג ישוחרר והתיק כנגדו ייסגר.

מהי טביעת אצבע מהימנה שאפשר לסמוך עליה?

הפסיקה קבעה כי על טביעת האצבע שהושארה בזירה להתאים לפחות ב-12 נקודות שונות לטביעת האצבע של החשוד. מהי "נקודה"? עין בלתי מזויינת לא תבחין בכך אולם בעזרת זכוכית מגדלת ניתן להבחין במעין נקודות מפגש של קווי המתאר המוטבעים בכף ידו של כל אחד מאיתנו. יש לזהות התאמה ב-12 נקודות מפגש לפחות בכדי שניתן להכריז על התאמה ברמה הנדרשת להרשעה במשפט פלילי.

 בדוגמא הנ"ל הוזכר קיומו של מאגר ארצי. מאגר זה, הידוע בשם EFIS

נמצא במטה הארצי בירושלים ומרכז את כל טביעות האצבע שהוזנו אליו לאורך כל השנים. 

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי