"תקנת השוק"- נשמע כמו ערבוב מין שבאינו מינו- ממתי ל"שוק" יש תקנות. מישהו קונה בשוק ויש לך תקנות? לא. אבל לא בכך עסקינן. תקנת השוק מוגדרת בחוק המכר והיא עוסקת במצבים מסויימים העשויים להתרחש בשוק המסחר והחליפין.
מה קובעת התקנה? ננסה להמחיש את המקרה ה"קלאסי":
תמונה יוצאת משליטת הבעלים המקוריים שלה שלא מרצונם (נניח, החפץ נגנב מהם). אותו תמונה נמכרת על-ידי הגנב לאדם אחר שרכש את התמונה. כעת, הבעלים המקורי מזהה את התמונה שלו תלויה בסלון ביתו של מי שרכש אותה.
הם מתווכחים על הבעלות בתמונה- של מי התמונה? פה "נכנסת לתמונה" תקנת השוק. אם התמונה נרכשה בתמורה (כסף, בדרך-כלל), בתום לב (הרוכש לא ידע שהתמונה גנובה) ממי שמוכר חפצים כאלו "במהלך עסקיו הרגיל" (למשל, סוחר אומנות או חנות לכלים דקורטיביים לבית)- אז התמונה שייכת לרוכש ולא לבעלים המקורי.
לא פייר כלפי הבעלים המקורי? אולי. אבל, האם התוצאה הייתה הוגנת יותר לו כל אחד מאיתנו היה נדרש לשאול את המוכר "מאיפה לו בדיוק" כל חפץ שאנו רוצים לקנות? כנראה שזאת 'גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה'.
תקנת שוק בקניין רוחני
עכשיו שהבנו את הרעיון המשפטי של תקנת השוק- האם תקנת השוק חלה בקניין רוחני ואם כן כיצד? הרי ברור כיצד תמונה תיגנב או תמצא מרשות בעליה ותמצא עצמה בידי אחר אך, איך יתרחש אותו מצב בקניין רוחני- נכסים שאינם מוחשיים?
בשנת 2005 הגיע מקרה לבית המשפט השלום בירושלים שעורר את השאלה האם באמת תקנת השוק חלה על קניין רוחני. באותו עניין דובר בעיצובי אופנה שלא נרשמו כמדגמים ונרכשו על-ידי הרוכש מחברות אופנה אחרות.
השופט יואל צור קבע כי תקנת השוק אכן חלה על קניין רוחני אולם, בשינויים המתחייבים. השופט בחן את הרכישה ומצא שהיא בוצעה בתום-לב וכי העיצובים נרכשו מעסקים במהלך העסקים הרגיל שלהם. ולכן, התקיימו התנאים של תקנת-השוק.
לעומת זאת, בית-המשפט המחוזי שדן בתיק אחר (אשר עסק בזכויות על תוכת מחשב), קבע כי תקנת השוק לא חלה על קניין רוחני היות וזו זכות מוחלטת. וכי תקנת השוק חלה אך ורק על נכסים מוחשיים. בדומה, בעניין אחר שנידון בבית המשפט המחוזי ועסק בפטנטים נקבע כי חוק הפטנטים שולל כל תחולה אפשרית של תקנת השוק.
מדוע בתי-המשפט מתקשים בהכרעה בשאלה האם תקנת השוק חלה על קניין רוחני? היות ומדובר בהכרעה בין הרצון לעודד יצירה (ועל כך נועדו להגן חוקי הקניין הרוחני) ומאידך, השאיפה לאפשר מסחר תקין בשוק (ולשם כך נועדה תקנת השוק).
כיצד סוגיה זו עשויה להיות רלוונטית לחיי היום-יום? נניח כי אנו יוצרים מוסיקאליים ויש לנו מילים יפות לשיר אבל לחן- אין. אנו פונים למלחין אשר משמיע לנו לחן נעים ומחליטים לרכוש ממנו את הלחן. על-בסיס לחן זה אנו מחברים מילים לשיר- והרי לנו שיר. לקראת פרסום השיר מתעורר אדם אחר וטוען כי הוא המלחין המקורי ואולם, אין לכך עדות או רישום, למי הבעלות?
ניתן להניח כי אם אנו בנעלי כותב המילים נאמין כי הבעלות צריכה להיות שלו. אך, האם נחשוב אחרת אם נהיה בנעליו של המלחין?
מערכת האתר
נכתב על-ידי: מערכת האתר
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום קניין רוחני