טענת פרעתי

כאשר נפתח תיק הוצל"פ כנגד חייב בגין חוב או חיוב כלשהו, ולמשל, עקב אי תשלום של סכום שנקוב בשיק שנמשך על ידו, או אי תשלום של סכום כספי שעליו לשלם לזוכה לפי פסק דין, באפשרותו של החייב להעלות מספר טענות הגנה.

אחת מטענות ההגנה המרכזיות הינה טענת  "פרעתי", ולפיה החייב כבר פרע ושילם את חובו, או ביצע את החיוב שהוטל עליו לפי פסק הדין, ועל כן תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו הינו למעשה מיותר, ויש לסגור אותו.

כדי שטענת פרעתי אכן תתקבל, על החייב להוכיח שהוא אכן כבר ביצע בפועל את התשלום או החיוב שהוטל עליו, כאשר הסמכות לקבוע האם החייב אכן ביצע זאת מוקנית לרשם ההוצל"פ.

מה ניתן לטעון במסגרת טענת פרעתי

בפסיקה נקבע שטענת פרעתי הינה טענת הגנה רחבה, שאינה מוגבלת רק לפרעון חוב בלבד, במובן המילולי המצומצם של טענה זו, אלא לכל טענה שיכולה לפטור את החייב מלשלם את החוב או לבצע את החיוב שבגינו  נפתח נגדו תיק ההוצל"פ.

מדובר, בין היתר, בטענות בדבר חובת ניכוי, שינוי נסיבות מהותי שהתחולל לאחר מתן פסק הדין, פטור, והסכם פשרה.

לדוגמא, נניח שכנגד החייב ניתן פסק דין בתביעת לשון הרע ולפיו על החייב לשלם לזוכה סכום פיצויים מסויים, אולם לאחר מתן פסק הדין נערך בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קבע שבמידה והחייב יפרסם התנצלות פומבית כלפי הזוכה, אזי החייב יהיה פטור מלשלם לזוכה את סכום הפיצויים.

דוגמא נוספת לטענת פרעתי הינה טענת קיזוז, ולפיה החייב טוען שהזוכה חייב לו סכום כספי שמכסה או אף עולה על הסכום שהוא חייב לזוכה לפי פסק הדין. עם זאת, הפסיקה קבעה שרשם ההוצאה לפועל יכול לדון בטענת פרעתי שמסתמכת על זכות קיזוז רק בתנאי שמדובר בזכות קיזוז שאינה שנויה במחלוקת, אשר ידועה כ-"זכות קיזוז קיימת", וזאת להבדיל מזכות קיזוז שנויה במחלוקת, שידועה כ-"זכות קיזוז נטענת". לפיכך, כאשר חייב טוען במסגרת טענת פרעתי שעומדת לו זכות קיזוז, עליו גם להוכיח שמדובר בזכות קיזוז קיימת, שאינה שנויה במחלוקת, להבדיל מזכות קיזוז נטענת.

עוד יודגש שכאשר מדובר בתיקי הוצל"פ שנפתחו כנגד החייב לצורך ביצוע פסק דין שניתן נגדו, ניתן להשתמש בטענת פרעתי רק לגבי תשלומים או אירועים שהתרחשו לאחר מועד מתן פסק הדין, ולא לפני כן. זאת מכיוון שלא ניתן להשתמש בטענת פרעתי כדי לטעון טענות שהיה על החייב לטעון במהלך המשפט עצמו, או כדי להעלות השגות וטענות כלפי התוכן של פסק הדין, ומאחר שרשם ההוצל"פ אינו משמש כמעין ערכאת ערעור על פסק הדין.

כיצד טוענים טענת פרעתי

כדי לטעון טענת פרעתי, על החייב להגיש טופס "בקשת חייב בטענת פרעתי" (טופס 236), ולצרף לו את המסמכים הבאים:

• בקשה בכתב, שבה החייב מפרט ומנמק את טענת פרעתי שלו.
• תצהיר, חתום בפני עו"ד, שבו החייב מצהיר על כל העובדות שמשמשות כבסיס לטענת פרעתי שלו, בצירוף כל ראיה ומסמך שמוכיחים אותה, כגון קבלות בגין ביצוע התשלום, תדפיסי חשבונות בנק, צילום של נכס המקרקעין לאחר פינויו במקרה של פסק דין שהורה על פינוי, וכיו"ב.
• צילום תעודת הזהות של החייב.

לאחר הגשת בקשה זו, על צרופותיה, יתקיים דיון בטענת פרעתי בפני רשם ההוצל"פ, ובנוכחות שני הצדדים. 

מתי צריך לטעון טענת פרעתי

סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, שבו מעוגנת הזכות להעלות את טענת פרעתי, אינו קובע מהו פרק הזמן שבמהלכו על החייב להגיש בקשה בטענת פרעתי. גם תקנות ההוצל"פ אינן קובעות פרק זמן שכזה.

על רקע זה קבעה הפסיקה שהחייב רשאי לטעון טענת פרעתי בכל זמן שהוא לאחר מתן פסק הדין, וזאת בין לפני שננקטו נגדו הליכי הוצל"פ ובין במהלכם.  במילים פשוטות, החייב זכאי לטעון טענת פרעתי בכל שלב במסגרת הליכי ההוצל"פ.

עם זאת, אם החייב יגיש את הבקשה בעניין טענת פרעתי תוך 21 ימים לאחר שהומצאה לו האזהרה, הוא יהיה פטור מהתייצבות לחקירת יכולת, וזאת כל עוד לא נדחתה טענתו.

עיכוב הליכי ההוצל"פ בעקבות העלאת טענת פרעתי

עצם הגשת בקשה בטענת פרעתי, איננה מעכבת אוטומטית של הליכי ההוצל"פ שננקטים כנגד החייב, כך שהזוכה יכול להמשיך ולנקוט בהם גם לאחר הגשת בקשה זו.

לפיכך, וכדי למנוע מהזוכה מלהמשיך ולנקוט בהליכים אלו עד לתום הדיון בטענת פרעתי, על החייב להגיש בקשה נפרדת לעיכוב הליכי ההוצל"פ עד להכרעה בטענה זו על ידי רשם ההוצל"פ.

רשם ההוצל"פ מוסמך להורות על עיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ לפי שיקול דעתו, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, וזאת לפי נסיבות המקרה.

במידה ורשם ההוצל"פ הגיע למסקנה כי יש מקום להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ כנגד החייב שטען טענת פרעתי, עליו להתנות את עיכוב ההליכים בהפקדת ערובה מטעם החייב, למעט במקרה בו הוא החליט, בהתחשב בנסיבות המקרה, שאין מקום לחייב את החייב בהפקדת ערובה לצורך עיכוב ההליכים נגדו. 

לפי הפסיקה, השיקול המרכזי, אם כי לא הבלעדי, שמנחה בשאלה האם יש להורות על עיכוב ההליכים ובאיזה תנאים, הינו סיכוייה של טענת פרעתי להתקבל. ככל שנראה שסיכוייה של טענת פרעתי הינם גבוהים, כך יטה ראש ההוצאה לפועל לעכב את ההליכים, או להתנות את העיכוב בתנאים גמישים ולא נוקשים. לעומת זאת, ככל שסיכוי הטענה הינם נמוכים וקלושים, כך תגבר הנטייה לדחות את בקשת העיכוב, או להתנות את העיוכב בתנאים מחמירים, עד כדי הפקדת מלוא סכום פסק הדין, ככל שמדובר בפסק דין הנושא חיוב כספי.

מצד שני, במידה ורשם ההוצל"פ ידחה בדיעבד את טענת הפרעתי של החייב, הוא עלול לחייב את החייב לשלם הוצאות מיוחדות, במידה שיתברר שלא היה כל יסוד לטענה זו, כך שהיא הועלתה על ידי החייב ללא כל בסיס, ועל מנת לעכב שלא כדין את הליכי ההוצל"פ נגדו.

לפיכך, חשוב מאד להעלות את טענת פרעתי רק כאשר יש אכן בסיס עובדתי מוצק לטענה זו, אחרת החייב עלול להיחשב כמי שניסה לנצל לרעה את ההליכים לפי החוק, ועקב כך "להיקנס" בתשלום ההוצאות המיוחדות. 

נטל הראיה לגבי טענת פרעתי

כאמור, נטל הראיה לגבי טענת פרעתי מוטל על החייב שטוען טענה זו, כאשר הסמכות לקבוע האם החייב אכן פרע את החוב ובאיזו מידה, מוקנית לרשם ההוצל"פ.

טענת פרעתי הינה למעשה סוג של טענת "הודאה והדחה", ולפיה החייב מודה בעצם קיום החוב, אך עם זאת גם הוא מוסיף עובדות אחרות, לפיהן החוב כבר נפרע ושולם, אשר מדיחות את טענת החוב כלפיו.

כתוצאה מכך, נטל הראיה הראשוני מוטל תמיד ובאופן קבוע על כתפי החייב, וזאת לפי הכלל של "המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם לכך, על החייב להוכיח שהוא אכן פרע כבר את החוב ושילם אותו לחייב, ולמשל, באמצעות הצגת קבלות, תדפיסי תנועות בחשבונות בנק, וכדומה. עם זאת יודגש שכדי  שהחייב יצא ידי חובתו מבחינת נטל הראיה שמוטל עליו, לא מספיק שהוא יוכיח שהוא שילם לזוכה סכום מסוים, אלא עליו להוכיח שהוא שילם לו דווקא את הסכום הספציפי שבגינו נפתח נגדו תיק ההוצל"פ.

במידה שהחייב עמד בנטל הראיה הראשוני שמוטל עליו, והביא ראיות ומסמכים שמוכיחים לכאורה שהוא אכן פרע את החוב, אזי נטל הראיה מועבר אל הזוכה, באופן לפיו עליו להוכיח שפני הדברים שונים ממה שנראה לפי טענת החייב. אולם, גם במצב זה נטל הראיה נשאר עדיין על כתפי החייב, כך שאם בסוף הדיון נשאר עדיין ספק כלשהו לגבי פרעון החוב על ידי החייב, או במידה וכפות המאזניים בעניין זה הינן מעויינות (כלומר מאוזנות), יש לפסוק כנגד החייב, וזאת מכיוון שלא עלה בידו להרים את הנטל בדבר פרעון החוב.

במידה שרשם ההוצל"פ החליט בתום הדיון לדחות את טענת פרעתי של החייב, על החייב להתייצב לחקירת יכולת או לפרוע את החוב, וזאת תוך 21 ימים.

ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בעניין טענת פרעתי

על החלטה של רשם הוצל"פ לגבי טענת פרעתי, ניתן להגיש ערעור ישירות לבית המשפט, וזאת ללא צורך בקבלת רשות לערער.

ככלל, על רוב ההחלטות של רשם ההוצל"פ לא ניתן לערער ישירות, אלא יש להגיש בקשת רשות לערער. החלטת רשם לגבי טענת פרעתי, נמנית, איפוא, על המקרים החריגים שבמסגרתם ניתן להגיש ערעור ישירות, ללא צורך להגיש קודם לכן בקשת רשות לערער.

במידה ומדובר בחוב שקשור לענייני משפחה, יש להגיש את הערעור בפני בית המשפט לענייני משפחה, וזאת תוך 15 יום.

במידה ומדובר בחוב שאינו קשור לענייני משפחה, יש להגיש בפני בית משפט השלום, וזאת תוך 20 יום.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום הוצאה לפועל