לשון הרע- חוקים, איסורים מקראיים ועוד
במאמר הבא נתמקד לעומק במונח איסור לשון הרע, התפתחותו החקיקתית וניתוח הוראות החוק.
14/11/2013 | 14:57 | מאת:
מערכת אתר iLaw
| 
עוד מקדמת דנא ניסו שיטות ומסורות משפט שונות לאסור על לשון הרע. אחד האיסורים הוותיקים ביותר הוא, ובאופן לא מפתיע, האיסור המקראי על לשון הרע.
לשון הרע ואיסור המקראי
ספר ויקרא (פרק יט) מצווה עלינו: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". חז"ל ייחסו לפסוק זה ולאמירה נוספת בספר דברים כ"ז "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", אז האיסור על עם ישראל על אמירות שהן "לשון הרע". חז"ל כתבו כי לשון הרע משולה להכאת אדם שלא בפניו. ומכאן גם הפירוש הנוסף לביטוי "חיים ומוות ביד הלשון". ניכר כי המקורות ייחסו חשיבות לא מבוטלת לאמירותיו של אדם. הרמב"ם, מגדולי החכמים ביהדות, הקדיש מקום רב להלכות לשון הרע (בספרו החשוב "משנה תורה"). גם החפץ חיים דן רבות בהלכות לשון הרע.
כידוע, שיטת המשפט הישראלית שואבת רבות מהמשפט העברי ולכן, אין כל פליאה כי קיים בישראל שנת 2012 חוק איסור לשון הרע. אולם, מקורו של החוק לאו דווקא מגיע מהתורה. החוק נחקק בשנת 1965 ומקורו דווקא בחקיקה מתקופת המנדט שהגדירה את לשון הרע כעבירה פלילית. גם בישראל, כיום, קיימת עבירה פלילית של לשון הרע. סעיף 6 לחוק (לשון הרע) קובע כי ניתן לפנות להליכים פליליים ואזרחיים (נזיקיים כפי שנראה מיד) כנגד "המלעיז" אומר דברים בגדר לשון הרע.
ההליך הפלילי המפורסם ביותר בהקשר של לשון הרע הוא "משפט קסטנר". מעניין כי לא רבים יודעים שקסטנר כלל לא היה הנאשם במשפט אלא הקורבן של לשון הרע. ההליך עצמו היה "היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד". אולם, במסגרת ההליך המשפטי התבררה אמיתות אמירותיו של גרינוולד נגד ישראל קסטנר והאחרון הפך להיות המוקד של המשפט. "כלקח" ממשפט זה, בו הקורבן של לשון הרע הופך להיות הנאשם בפועל, מעטים המקרים (עד כדי לא קיימים) בהם מוגשת קובלנה פלילית כנגד אדם בעילת לשון הרע.
אז מה כן ניתן לעשות במקרים של לשון הרע?
לשם כך קיים החוק האזרחי. חוק איסור לשון הרע בא לאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. זכויות אלה הן זכויות יסוד הנגזרות מכבוד האדם- המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עוולת לשון הרע היא, דוגמא לעוולה נזיקית חיצונית לפקודת הנזיקין (העוולות הנזיקיות לא מוגבלות לאלו המנויות בפקודת הנזיקין בלבד).
ככל עוולה נזיקית, גם לעוולת לשון הרע קיימים מספר רכיבים. והם:
1. יסודות עוולת לשון הרע.
2. הגנות (בהן ישתמש המזיק).
3. סעדים.
יסודות עוולת לשון הרע
- "פרסום"- סעיף 2 לחוק אומר שפרסום הוא בע"פ, בכתב, בדפוס וכו'. זוהי הגדרה רחבה מאוד, ולכן היסוד כמעט תמיד מתקיים. הפרסום חייב להגיע לפחות לעוד אדם אחד מלבד הנפגע. זוהי משוכה אותה יעבור התובע בקלות יחסית.
- הוכחה שבפרסום יש משום לשון הרע- סעיף 1 לחוק מגדיר מה זה "לשון הרע" ומונה לכך 4 חלופות: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם- חלופה רחבה מאוד.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
וכיצד נדע האם התבטאות כלשהי היא "לשון הרע"?
-
בפסיקה, נעשה שימוש בסטנדרט האדם הסביר. זהו מבחן השואל איך האדם הסביר ראה את הפרסום. כשאנו בוחנים פרסום: מסתכלים על המילים כפי שהן כתובות.
-
מבחן נוסף – סעיף 3 לחוק: לשון הרע יכולה גם להשתמע מהפרסום. בפרשת נוף נ' אבנרי דוברה בכתבה שכותרתה "האם עקיבא נוף משתמש בחסינות שלו לבצע שורה של מעשים חמורים?" העיתון טען ששאלה סתומה שהופרכה לאוויר לא יכולה להתכוון ללשון הרע. ביהמ"ש אומר שמדובר בשאלה רטורית, והעובדה שזה מנוסח כשאלה לא אומרת דבר.
-
הסקה מהנסיבות: ביהמ"ש אומר שאם מדובר בחנות מחשבים אחת בישוב קטן שברור מי גרה מעליה (התובעת) ומוציאים לשון הרע בלי להזכירה במפורש, ניתן להסיק מהנסיבות לשון הרע.
-
מבחן הפרסום בכללותו – חשיבות ההקשר: ההקשר של הפרסום: לא ניתן לנתק 3 שורות בכתבה מהכתבה כולה. כך, אם 3 שורות מעליבות אותי וכל יתר השורות יוצאות נגד ההעלבה, לא ניתן לקרוא לזה לשון הרע.
- מה כן ניתן לבחון באופן עצמאי - הכותרת: יכול להיות שאנשים יקראו רק את הכותרת. ובאמת, הרבה פעמים אנשים לא קוראים את הכתבה, אפילו אם יש בה משהו מאזן. בנוסף צריך יחס פרופורציונאלי בין הכותרת המפוצצת לבין המיקום שלה בעיתון.
נכתב על-ידי: מערכת האתר
שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום דיני נזיקין
