על תביעות השתקה מסוג חדש

כולנו כבר שמענו על תביעות SLAPP ("Strategic Lawsuit Against Public Participation"), המוכרות בישראל בשם תביעות השתקה. המדובר על תביעות לשון הרע, המוגשות לרוב במטרה להרתיע מבקרים או להשתיק דיון ציבורי. לאחרונה ניתן לראות יותר ויותר תביעות מסוג זה מוגשות לבתי המשפט. בד בבד, ניתן לראות מגמה בה בתי המשפט אינם סובלניים לתביעות אלו, ובמקרים המתאימים, דוחים תביעות אלו, אף על הסף, בהיותן תביעות סרק.

השימוש בכלי של תביעות לשון הרע לא פסח גם על נבחרי הציבור. ניתן לראות בתקופה האחרונה מספר רב של נבחרי ציבור, ברשויות המקומיות, ובכנסת, עושים שימוש בכלי זה, על מנת להגן על שמם הטוב. הבכיר שבהם, הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אשר הגיש תביעת לשון הרע כנגד העיתונאי יגאל סרנה, ואף זכה בסכום לא מבוטל, לאחר שבית המשפט קבע כי הדברים שפורסמו על ידי סרנה, אכן מהווים לשון הרע. כמובן שגם לנבחרי ציבור, זכות להגן על שמם הטוב. המקרה של נתניהו וסרנה, הוא דוגמה טובה לכך.

עם זאת, במהלך הבחירות האחרונות, נתקלנו בתופעה חדשה, ומדאיגה, של הגשת תביעות לשון הרע על ידי נבחרי ציבור, כנגד נבחרי ציבור אחרים, אשר במהותן מהוות תביעות השתקה לכל דבר ועניין. כך, המועמד המוביל היה איתמר בן גביר, מטעם איחוד מפלגות הימין, אשר הגיש מספר תביעות לשון הרע כנגד אביגדור ליברמן, סתיו שפיר ומיכל בירן.

לצד זאת, האיומים בהגשת תביעות דיבה לא פסקו אף הם. כך, מפלגת גשר איימה בהגשת תביעת דיבה כנגד גבי אשכנזי, ח"כ איימן עודה איים בהגשת תביעת דיבה כנגד הליכוד. אל כל אלו הצטרף ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אשר איים בהגשת תביעות לשון הרע כנגד כל בכירי כחול-לבן על שכינו אותו, לטענתו, בוגד. מבול כזה של תביעות לשון הרע, או איומים בתביעות מסוג זה, אינו זכור בשום מערכת בחירות קודמת.

ניתן לראות, כי נבחרי הציבור אימצו את הכלי הזה של הגשת תביעות לשון הרע, על מנת להשתיק את יריביהם במהלך תקופת הבחירות, ליצור הרתעה כלפי מועמדים מוחלשים יותר, וכן, לגרוף הון פוליטי באמצעותן, תוך שימוש ציני במערכת המשפט. תביעות השתקה כאמור, נועדו להשתיק דיון ציבורי. אין זה ראוי שנבחרי ציבור, יפעלו להשתקה מסוג זה או יתרמו לה.

כמובן שאין מקום לשלול מנבחרי הציבור את הזכות להגן על עצמם ועל שמם הטוב. עם זאת, ניסיון העבר מלמד כי במקרים רבים, תביעות ההשתקה המוגשות בתקופת בחירות, מסתיימות בלא כלום, כאשר מגיש ההליך מושך אותו, מיד לאחר סיום הליך הבחירות.

הפתרון הוא, קביעת איסור על הגשת תביעות לשון הרע של נבחרי ציבור בתקופת בחירות. בתקופה זו, ראוי כי נבחרי הציבור ירכזו את מירב מאמציהם על מנת להציג את עמדותיהם הענייניות, ולשכנע את הציבור באופן הזה, ולא באמצעות תחבולות של הגשת תביעות לשון הרע, שמן הרגע הראשון ברור כי לא יזכו לבירור אמיתי. לאחר שתיגמר תקופת הבחירות, יורשו נבחרי הציבור לממש את זכותם להגיש תביעת לשון הרע. או אז, וודאי נראה ירידה ניכרת ומשמעותית בהגשת תביעות מסוג זה.

למרבה הצער, מקום בו נבחרי הציבור הם גם אלו האחראים על החקיקה, לא צפוי כי יפעלו להגבלה של זכויותיהם, ושינוי כאמור לא צפוי בזמן הקרוב. בינתיים, כבר החלו להישמע האיומים בהגשת תביעות לשון הרע, בין היתר על ידי יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, כנגד ישראל כ''ץ, כחלק ממלחמתם הפוליטית האחרונה זה בזה.

אין לנו אלא לקוות כי איומים אלו יירדו מהשולחן, וכי במערכת הבחירות הקרובה יימנעו נבחרי הציבור מהגשת תביעות דיבה כנגד יריביהם, וישכילו לנהל שיח ענייני וראוי, תוך שהם משמשים דוגמה לציבור אותו הם מבקשים לייצג.

הכותב עומד בראש משרד שנפ ושות' עורכי דין, המתמחה בדיני תקשורת, לשון הרע והגנת הפרטיות.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום דיני נזיקין