מהו מסדר זיהוי, ואלו סוגים של מסדרי זיהוי קיימים?

מסדר זיהוי הוא אחד מכלי החקירה הנפוצים והיעילים ל"פיצוח" אירוע פלילי וגילוי זהותו של העבריין המבצע, ויש לו חשיבות גדולה במשפט הפלילי. הרלבנטיות של מסדר הזיהוי מוגבלת מטבע הדברים לאותם מקרים בהם אדם אשר נכח בזירת העבירה הבחין בעבריין בעת ביצוע העבירה, או מייד בסמוך לביצועה. יש לזכור כי לא תמיד קיים עד ראייה לאירוע פלילי. בהקשר הזה יש להבחין בין מקרה בו עד הראייה מכיר את מבצע העבירה לבין מקרה בו הוא אינו מכירו. היה וקיימת היכרות, אזי אין צורך בקיום מסדר הזיהוי ודי בהיכרות הנ"ל כדי לשמש ראייה לחובת מבצע העבירה. היה והיכרות אינה קיימת ועד הראייה טוען כי ביכולתו לזהות את האדם אותו ראה, או אז מעמידים את יכולת הזכרון החזותי שלו במבחן.

סוגים של מסדרי זיהוי

ישנם שני סוגים עיקריים של מסדרי זיהוי:

מסדר זיהוי חי

נחשב למסדר הזיהוי ה"איכותי" והאמין ביותר. הוא מכונה "חי" מאחר ועד הראייה עומד פיזית מול אנשים בשר ודם. כללי המסדר פשוטים: 8 ניצבים לכל הפחות, אחד מהם הנו החשוד במעשה העברייני, ולשבעת האחרים חייב להיות דמיון לחשוד. מכאן אחד מיתרונותיו החשובים על פני שאר אפשרויות הזיהוי, היתרון אשר מעניק לו את רף האמינות הגבוה המיוחס לו: שהרי, עד הראייה עומד בפני מבחן של בחירה בין חלופות, היינו, זיהוי החשוד מתוך לפחות 8 אנשים הדומים לו. בכך יש כדי לצמצם את הסיכוי לזיהוי שגוי. יתרון נוסף במסדר זיהוי חי הנו האפשרות להעמיד את הניצבים בהתאם לתיאור אותו מסר עד הראייה לשוטרים. כך לדוגמא, במידה שעד הראייה תיאר אדם גבוה, אשר חבש כובע ירוק ומשקפי שמש בצבע שחור, מסדר איכותי יעמיד 8 אנשים גבוהים כשלראשם כובע ירוק ומשקפי שמש בצבע שחור. המטרה – לתת לעד הראייה את האפשרות לחוות מחדש את התמונה שנחרתה בזכרונו ולהעמידו בפני מבחן אמיתי של יכולת לזהות את האדם שראה באירוע.

מסדר זיהוי בתמונות

נחשב למסדר זיהוי איכותי ואמין אם כי עדיף פחות ממסדר זיהוי חי. הכלל הבסיסי הינו כי לעולם יש להעדיף מסדר זיהוי חי והבחירה במסדר זיהוי בתמונות תיעשה במקרים קונקרטיים כגון: עד הראייה חושש מעמידה מול החשוד והניצבים, החשוד שינה את מראהו מאז האירוע או שהוא מסרב לעריכת מסדר חי. הפרקטיקה אף מלמדת שהמשטרה מעדיפה מסדר זיהוי תמונות מחמת נוחות, היינו, היא חוסכת לעצמה את הצורך לאתר ניצבים בשר ודם למסדר החי. כללי המסדר: בוחרים 8 תמונות, ביניהן זו של החשוד, מתוך המאגר הקיים בתחנת המשטרה. בדומה למסדר החי גם במסדר התמונות משתדלים לבחור תמונות של אנשים אשר דומים זה לזה במראה פניהם. בעוד שבמסדר החי יכול עד הראייה לבחון מבנה גוף, גובה וכיוצ"ב פרטים פיזיים, הרי שבמסדר תמונות הדבר היחיד שנבחן בדרך כלל הנו מראה הפנים.

באופן עקרוני קיימים כללים ברורים בכל הנוגע לדרך הניהול של מסדר זיהוי חי/בתמונות. מטרת הכללים הנה להבטיח את תקינותו של המסדר ולמנוע טענות עתידיות כנגד תוקפו. כך לדוגמא קיימת חובה לנוכחות עורך דין או נציג מטעמו של החשוד: המשטרה עורכת פרוטוקול של מסדר הזיהוי, ונהוג לאפשר לעורך הדין לשאול את עד הראייה מספר שאלות באשר לרמת הזיהוי ולוודאותו.

אפשרויות זיהוי נוספות

קיימות מספר אפשרויות זיהוי נוספות ואולם רמת אמינותן, בדרך כלל, אינה גבוהה. על אפשרויות אלו ניתן למנות:

• הצבעה באלבום עבריינים – מאפיין מקרים בהם אין למשטרה חשוד קונקרטי במעשה ועד הראייה מתבקש לדפדף באלבום תמונות של עבריינים מוכרים בתקווה כי יזהה אחד מהם.
• זיהוי ספונטאני – קיימים מצבים בהם עד הראייה מבחין בחשוד באופן אקראי בזירת העבירה או בתחנת המשטרה. יש להבחין בין מפגש שאינו מתוכנן לבין מפגש אותו יזמה המשטרה. זה האחרון מוגבל בכוחו, מאחר וקיים חשש שזכרונו של עד הראייה "שוחד" באמצעות בניית סיטואציה נוחה לזיהוי.
• זיהוי מאולתר – מאפיין מצב בו החשוד מסרב לעריכת מסדר חי. המשטרה יוצרת סטואציה בה החשוד מתהלך/מסתובב/יושב בין אנשים נוספים הדומים לו כאשר הוא כלל אינו מודע לעריכת פעולת הזיהוי. במצב דברים זה עד הראייה מתצפת על הסטואציה ממקום מחבואו ומנסה לזהות את החשוד.

שאלות על המאמר? מוזמנים לשאול בפורום פלילי